סרטן השד - זיהוי הסימנים, הגורמים האבחון והטיפול

סרטן השד הינה מחלה סרטנית (ממארת) שמקורה ברקמת השד ומהווה את  השכיח ביותר בקרב נשים. כרבע מכלל מקרי הסרטן בנשים הם של סרטן השד וכ-15% ממקרי התמותה בנשים כתוצאה מסרטן הם בשל סרטן השד. מקור תאי הסרטן בשד יכולה להיות בצינורות השד (כ-75%) או בבלוטות החלב (25%). בנוסף יתכנו גם גידולים מתאי התמיכה של רקמת השד אך אלו נדירים.

ישנם שלבים שונים בהתפתחות ממאירות השד. זוהי למעשה קשת של שינויים שראשיתה בתאים שפירים המראים שינויים בצרתם ובמבנה, בהמשך מראים שינויים לא אופייניים (אטיפים) לתאי השד ואח"כ תאי גידול שאינם חודרניים (גידול שאינו חודרני/מסנין DCIS) ובהמשך גידול חודרני (IDC) המסתנן לרקמה שסביבו. בסופו של תהליך נוצרת חדירה לבלוטות לימפה כלי דם וגרורות באברים מרוחקים (דוגמת עצמות, ריאות וכבד). חשוב לציין שאין הכרח ששלב אחד בתהליך יעבור לשלב השני (המתקדם יותר). ההפך הוא הנכון, כדי שתחול התקדמות יש צורך בשילוב של מספר רב של גורמים דוגמת גנטיקה של הגידול, גנטיקה של החולה, תנאים סביבתיים, קרינה ועוד.

לכן גילוי מוקדם יכול להציל חיים, לצמצם את עוצמת הטיפול ההמשכי ולשפר את סיכויי ההחלמה במידה משמעותית.

לייעוץ בנושא ולתיאום תור עם פרופסור פפא התקשרו 0528474926

גורמים

כאמור, סרטן השד נגרם כתוצאה משיבוש בתהליכי חלוקת התאים ברקמת השד. הגורמים לשיבוש זה אינם ידועים, אולם ידועים גורמי סיכון שעשויים להגדיל את ההסתברות להתפתחות המחלה, ביניהם:

·         נטייה תורשתית – שינוי גנטי המעלה את הסיכון להתפתחות ממאירות השד דוגמת הגנים BRCA. מספר תסמונות ומוטציות נקשרו בסיכון מוגבר לחלות בסרטן שד, יש לציין שלמרות הסיכון המוגבר מאוד של נשאים גנטיים לחלות בממאירות שד, הנשאות הגנטית  אחראית רק ל-5% עד 10% מכלל מקרי סרטן השד.

·         סיפור משפחתי – (כאשר הגנטיקה שלילית לנשאות) – עקב שכיחות המחלה קרוב לוודאי שתמצא בת משפחה מקרבה כל שהיא שחלתה בממאירות השד. אך בבואינו להתייחס לסיפור משפחתי משמעותי הכוונה לנשים שלהן קרובת משפחה מדרגה ראשונה אשר חלתה בסרטן השד. ככל שישנם יותר בני משפחה מקרבה ראשונה שחלו ובעיקר באם קרובת המשפחה חלתה בגיל הפוריות או אם מחלתה הייתה דו-צדדית הסיכון לחלות עולה. לבני משפחה מדרגה שנייה, בעיקר שיש הרבה, יש השפעה על הגברת הסיכון אך בצורה מופחתת.

·         חשיפה מוגברת וממושכת לרמות גבוהות של אסטרוגן – בין אם אנדוגני ובין אם שנלקח כטיפול דוגמת טיפול הורמונלי לגיל המעבר. כדי לדעת את מידת החשיפה לאסטרוגן נשאל השאלה בתהליך קבלת ההיסטוריה הרפואית לגבי: גיל וסת ראשונה ואחרונה, גיל לידת הילד הראשון, נטילת הורמונים, טיפולי פוריות ועוד.

·         אורח חיים וסביבה – עקב קושי מחקרי אין תמימות דעים לגבי חלק מהגורמים ושינויים באורח החיים והשפעתם על הסיכון לחלות בממאירות השד. השמנה נחשבת כסיכון עקב השפעתה על משק ההורמונים. חשיפה לקרינה מייננת בעיקר לחזה בעיקר באם מתרחשת בגיל צעיר מהווה גורם סיכון מובהק. לגבי שתיית אלכוהול ועישון הדעות חלוקות.

·         גיל ומגדר – שכיחות והסיכון לחלות במחלה עולה עם הגיל. כאשר מדובר על סיכון של 13% (אחת מ-8) של אישה לחלות בסרטן השד הכוונה היא שאשה אשר תחיה את תוחלת חייה (גיל 84-5) הסיכון שלה לחלות בסרטן השד הוא 13%. בגיל פחות מ-30 סרטן השד הוא נדיר ועולה עם הגיל בעיקר מעבר ל-50. סרטן השד נפוץ יותר אצל נשים אך אינו פוסח גם על הגברים. בגברים השכיחות היא 1 לכל 100 מקרים בנשים.

·         מחלות שד קודמות – ממאירות שד קודמת כתלות בשלב בו נתגלתה מעלה את הסיכון להישנות המחלה מחד ומאידך לגידול נוסף חדש בשדיים. לציין שהסיכון להתפתחות גידול נוסף אומנם מוגבר אך במידה כזו שמחייב מעקב קבוע אבל לא כריתת שדיים מונעת. נגעים שפירים המכילים שינויים טרום-סרטניים עלולים להגביר את הסיכון לחלות בסרטן השד, ולכן בקבלת תשובה שאין ממאירות בביופסיה יש לברר עם הרופא את מהות הממצא. ישנם נגעים שפירים טרום ממאירים המעלים את הסיכון העתידי ואין זה משנה באיזה צד הוצא הנגע. בעיקרון מחלת שד שפירה ללא מאפיינים שגשוגיים אינה מגבירה סיכון לחלות בסרטן שד, אולם מחלת שד שפירה בעלת מאפיינים של שגשוג עלולה להגביר את הסיכון בעיקר בנוכחות אטיפיה (אי-סדירות).

·         שד צפוף בממוגרפיה – המעיד על יחס גבוה יותר של רקמה בלוטית ורקמת חיבור לרקמת שומן, בשיעור של יותר מ-75%, נמצאות בסיכון גבוה יותר לחלות בסרטן השד לעומת נשים באותו גיל עם שד שאינו צפוף. לאור זאת כאשר השד צפוף יחסית נוסיף בדיקות הדמיה נוספות לשגרה.

·         שילוב גורמי סיכון – בסופו של הדבר לאחר קבלת ההיסטוריה הרפואית ישקלל הרופא את גורמי הסיכון ויקבע את מדיניות ואמצעי המעקב המותאמים אישית לאותה אישה. ישנם מסר מודלים המחשבים את הסיכון תוך התחשבות בגורמים השונים שצוינו.

סרטן השד

תסמינים

ü      רוב הנשים עם גידולים ממאירים בשד אינן חוות תסמינים כל שהן ולרוב מתגלה הגידול בבדיקת גילוי מוקדם באקראי.

ü      גוש – אחד התסמינים המרכזיים ביותר של סרטן שד הוא גוש בשד. אולם יש לציין שלא כל גוש יהיה בהכרח סרטן, ההפך הוא הנכון, שכן לעיתים מדובר בציסטות או גידולים שפירים. כמו כן לא תמיד ניתן יהיה להרגיש בגוש והוא יתגלה רק בבדיקת הדימות ממוגרפיה או אולטרהסאונד.

ü      הפרשה מהפטמה בעיקר כשהיא דמית.

ü      עיוות בצורת השד והפטמה עקב משיכה אל הגידול של רקמת השד.

ü      בצקת, דלקת שינוי בצורת קליפת תפוז.

ü      גוש/כאב בבית השחי – כאשר יש מעורבות בלוטת לימפה בבית השחי יתכן גוש בבית השחי.

ü      כאב – נשים רבות חושבות שכאב בשד הוא סמן להתפתחות ממאירות, אך לא כך הוא הדבר. כאב בשד הינה תופעה שכיחה ולרוב קשורה בשינויים הורמונליים (בעיקר כאשר אין גוש בנוסף). אם כל זאת, עקב כאבים יבוצעו בדיקות הדמיה ולעיתים ימצא גוש או ממאירות.

אבחון

האבחנה מתבצעת תוך שילוב של נטילת ההיסטוריה הרפואית על ידי כירורג שד, בדיקה ידנית, דימות שד ובעת הצורך גם נטילת דוגמה מהרקמה = ביופסיה.

 כדי לאבחן יבצעו הבדיקות הבאות או חלקן:

·         בדיקת רופא ובדיקה ידנית – רצוי להיבדק אחת לתקופה אצל רופא מומחה לסרטן השד, לקבל המלצות לבדיקות ולבצע מעקב בהסתמך על היסטוריה רפואית, גיל האישה וגורמי סיכון אחרים חשוב שנשים יהיו מודעות לגופן ואם מרגישות בשינוי בשד, פנימי או חיצוני, ובעת הצורך לפנות לרופא לבדיקה.

·         דימות – ממוגרפיה – צילום רנטגן של השד. בדיקה זו מאפשרת לגלות אם ישנם גידולים סרטניים עוד לפני שאפשר לחוש בגוש. בדיקה זו מומלץ לעבור פעם בשנתיים מגיל 50 ואילך. לנשים בקבוצת סיכון מומלץ לבצע בדיקה מגיל 40 בהתאם להמלצת רופא.

·         אולטרסאונד של השד – בדיקה המשתמשת בגלי קול ומהווה משלימה לבדיקת הממוגרפיה אשר באמצעותה ניתן לגלות גושים בשד. בדיקה זו יעילה לנשים בעלות רקמת שד צפופה והיא אינה מהווה תחליף לממוגרפיה.

·         MRI של השד – בדיקה המבוססת על הדמיה של שינוים בשדה המגנטי המבוססת על הרכב הייחודי של הרקמה. היא אינה מהווה תחליף לבדיקת הממוגרפיה. בנשים צעירות ובעלי שדיים צפופות היא משמת כעזר לבדיקת השד. לכן  מומלצת לנשים נשאיות גנטיות הנבדקות מגיל צעיר עקב הסיכון והנטייה מוגברת לחלות בסרטן השד. כמו כן במקרים מיוחדים בהתאם לשיקול דעתו של הרופא המבוססת על הממצאים, היסטוריה הרפואית ולסיפור המשפחתי.

·         ביופסיה של השד – במידה ויש גוש בשד יעלה צורך לבצע ביופסיה ולבדוק אותו ישירות. בדיקה זו נעשית בהרדמה מקומית תחת הנחיית הממוגרפיה אולטרהסאונד או MRI ובמהלכה מוציאים חלק מהממצא הדורש בדיקה וברור לפתולוגיה לצורך אבחון.

·         שיטות דימות חדשניות – אנו חיים בתקופה בה הטכנולוגיה מתקדמת בצורה מואצת ולכן אנו עדים להתפתחות ושינויים בטכניקות הדימות של השד. ממוגרפיה תלת מימדית, דרך טומוגרפיה ממוגרפית, ממוגרפיה בשילוב חומר ניגוד ועוד. בשלב זה הממוגרפיה מהווה את הבסיס האבחנתי ובטרם הולכים להשתמש בבדיקות חדשות יש להתייעץ ברופא המטפל.

·         זיהוי גידולים על סמך נוכחות חומר גנטי/תאים גידוליים בדם ההיקפי – נקראת גם LIQUID BIOPSY . זו בדיקה אשר בעתיד תסייע בגילוי מוקדם מאוד של תהליכים גידוליים. בשלב זה זו שיטה ניסיונית בפיתוח בלבד.

·         בדיקות לגילוי את מידת התפשטות המחלה – לצורך זאת, ייעזר הרופא במידת הצורך בבדיקות: ה-PET/CT שהיא בדיקה המשלבת הדמיית CT במיפוי ומטרתה לגלות פיזור המחלה/גרורות. ישנם בנוסף בדיקות נוספות בהן ישתמש הרופא לפי הצורך: מיפוי עצמות לגילוי גרורות בעצם, אולטרהסאונד של הכבד MRI ו-CT.

טיפול

סרטן השד הוא אחד הגידולים שהושקעו בהם מאמצים מחקריים רבים ובשילוב עם תכונותיו המיוחדות והגילוי המוקדם סרטן השד היא המחלה בעלת האפשרויות הטיפוליות הרבות וסיכויי ההצלחה הטיפולית הטובות ביותר. המטרה כיום הינה להתאים לכל חולה את הטיפול אישית, בהתבסס על קריטריונים שונים ובכללם שלב המחלה, גיל החולה, דרגת ההתמיינות ההיסטולוגית של הרקמה הסרטנית, היסטוריה משפחתית של סרטן השד וביטוי חלבונים שונים בתאים הסרטניים.

ישנם סוגים אגרסיביים יותר של סרטן השד, אחרים יהיו פחות אגרסיביים, לכן אופן הטיפול ישתנה בהתאם לסוג ומאפייני הגידול, מצבה של האישה ושלב המחלה. הטיפול בסרטן שד מאז האבחון כולל מספר רבדים ומוצא לפועל על ידי צוות טיפולי רב מערכתי הכולל: כירורג שד, דימות שד, אונקולוגיה טיפולית, אונקולוגית קרינה , גינקולוגיה, שימור פוריות, גנטיקה וסיעוד.

הטיפול בעקרון יכלול:

  • v      טיפול כירורגי – שמטרתו להסיר את הנגע הגידולי בשוליים נקיים, לבדוק את מצב בלוטות הלימפה ולתקן נזק אסטטי ותפקודי. בטיפול הניתוחי ישנם אופציות שונות – ניתוח משמר שד, ניתוח לכריתת חלק משמעותי מהשד (כ-30%) ותיקונו הפלסטי מה שנקרא ניתוח אונקופלסטי, בניתוח האונקופלסטי נבצע לרוב תיקון והתאמה של השד השני. ניתוחי כריתת שד מלאים, ניתוחי כריתת שד משמרי עור ופטמה עם שחזור מידי. השחזור המידי יכול להיות עם שתל סיליקון או רקמה עצמונית.

    v      טיפול משלים אונקולוגי – שמטרתו לטפל בשאריות גידול ולמנוע את חזרתו. הטיפול המשלים יכול להיות מורכב מאחד או שילוב הטיפולים הבאים:
    1. טיפול אנטי הורמונלי – המבוסס על נטרול ההורמון אסטרגן, המהווה גורם גדילה לתאי האפיתל של השד.
    2.
    טיפול כימותרפי המבוסס על תרופות המשפיעות על תהליך חלוקת התא והפרוטוקול ניתן בהתאם לתכונות הגידול.
    3.
    טיפול ביולוגי – עקב זיהוי חלבונים שונים וקולטנים על גבי התא הגידולי התפתח לאחרונה הטיפול הביולוגי המבוסס על שיתוק חלבונם אלו ומנעת הפעילות שלהם בתא הגידולי. בסרטן השד ניתן ההרספטין ופרגטה כטיפול מונע לחלבון ממשפחת גורמי הגדילה HER2.

    v      קרינה – על מנת למנוע חזרה של הגידול ניתן טיפול קרינתי לשד הנגוע, הקרינה ניתנת לכל השד עם תוספת למיטת הגידול. לכן מבוצע סימון בקליפים של מיטת הגידול כעזר לזיהוי המקום לטובת הקרינה בהמשך. משך הטיפול הקרינתי הוא בין 3-5 שבועות 5 ימים בשבוע. לאחרונה במקרים מסוימים, ובעיקר בגידולים אשר נתגלו בשלב מוקדם, אינם אגרסיביים, וגיל האישה מעל 50 ניתן לצמצם את משך תקופת הקרינה על ידי קרינה תוך ניתוחית המבוצעת במהלך הניתוח.

    v      טיפול נאואדגוונטי/מקדים – לעיתים נשנה את הסדר ובמקום להתחיל בניתוח נתחיל בטיפולים אונקולוגיים/ביולוגיים. זו גישה טיפולית חדשה יחסית שבה ניתן הטיפול הכימותרפי/ביולוגי לפני הניתוח להוצאת הגוש הסרטני. היתרונות שבגישה זו היא שבאמצעות הקטנה של הגידול לפני הניתוח, הניתוח הנדרש יכול קטן יותר. כאשר הגידול גדול, טיפול כימותרפי מקדים יכול להקטין את ממדי הגוש ולהפוך את הוצאת הגידול בניתוח לאפשרית. יתרון נוסף של הטיפול הכימותרפי המקדים הוא האפשרות לבחון את רגישות הגידול לטיפול הכימותרפי/ביולוגי הניתן ולפי תגובת הגידול לטיפול לתת בעת הצורך טיפול נוסף וכך ליעל את התוכנית הטיפולית.

תופעות לוואי וסיבוכים אפשריים

חשוב לדעת שעלולים  להיות סיבוכים הקשורים בטיפול, לרבות דלקות, פגיעה בשד, כאבים קשים, סיבוכים של הניתוח כמו דימומים וזיהומים וכן הלאה. כמו כן הטיפולים האונקולוגים יכולים להוביל לתופעות לוואי כמו בחילות והקאות, נשירת שיער, דיכוי מערכת החיסון, אנמיה ופגיעה בלב.

ביעוץ ובשיתוף עם הצוות המטפל ניתן לקבל סיוע ולצמצם את השפעתן על חיי היום יום. יש לציין מרבית תופעות הלוואי הפיכות, כלומר הן ייעלמו לאחר הפסקת הטיפול. בכל מקרה כדי להגדיל את סיכויי ההחלמה מומלץ לשמור על אורח חיים בריא ולהקפיד על פעילות מתונה התואמת את המצב הגופני.

מעקב המשכי

בגמר הטפולים לאחר חזרה לשגרה, יש להמשיך במעקב אצל כירורג השד המטפל וכן אצל האונקולוג. שיבדקו את המצב הכללי, יבצעו איזון תרופתי במידה ונלקחת תרופה, וכן תבוצע בדיקה ידנית ודימות על מנת לוודא את אי חזרת המחלה. כמו כן במידה ונלקח טיפול אנטי הורמונלי יש להיבדק על ידי גינקולוג אחת לשנה. חשוב להקפיד על כך!

שימור פוריות

כיוון שממאירות השד מתרחשת גם בנשים צעירות ומתן הטיפול, בעיקר הטיפול הכימותרפי, עלול לשבש את הפעילות ההורמונלית של האישה בזמן הטיפול ולהשפיע על סיכויי הפוריות העתידית. לכן חשוב להודיע ולהתייעץ לגבי הדרכים לשימור הפוריות. במידת הצורך יסייע הצוות בארגון והפנייה לגינקולוג העוסק בתחום.

דילוג לתוכן